• רון פינדלינג

רעש מפריע

באופן כללי, רעש מפריע לרוב האנשים.

אך מהו רעש?

מתי מפריע?

באיזו עוצמה מתחיל להפריע?

האם צפצוף צורם וחד פעמי מפריע או שרק רעש ממושך?



לפי כל השאלות שהעליתי כאן, ניתן להבין שהגדרת הרעש והגדרת ההפרעה משתנות מאדם לאדם.

ישנה תופעה שנקראת מיזופוניה והיא רגישות יתר לרעשים יום יומיים.

תופעה זאת מאופיינת כאשר ישנה סלידה מרעשים שונים כזאת שמעוררת רגשות שליליים, מייצרת לחץ/מתח ולרוב מעוררת תגובה.

כאשר מדובר במיזופוניה, ניתן ורצוי לטפל בה ויש מגוון רחב של טיפולים מאימון קוגניטיבי, NLP, ועוד.

לעיתים, הסיבה לכך נעוצה בפגם פיזי בעצב השמיעה שמגביר כל רעש.

גם כאן ישנם טיפולים מגוונים.


מעבר למה שכתבתי, ישנו דבר נוסף הנעוץ בהרגלים שהתפתחו בילדות.

ילדים בריאים בנפשם מבטאים התלהבות, שמחה, פליאה, התרגשות וכו' דרך צעקות, צחוק מתגלגל, צרחה ועוד.

חינוך נוקשה שבו ביטוי טבעי לרגשות נחשב להתנהגות מוחצנת ולא ראויה מסרס את הצורך הטבעי לבטא ויוצר הרגל של המנעות מביטוי עצמי.

לרוב, כאשר אנו עוצרים את עצמנו מלבטא באופן טבעי את רגשותינו, אנו חונקים אותם.

החנק הזה בא לידי ביטוי בכל מיני מצבים.

דוגמא אחת היא כאשר מי שעומד מולנו מרשה לעצמו לבטא את עצמו כפי שרוצה ומרגיש שנכון לו, ודרך זה משקף לנו את מה שמאוד היינו רוצים לעשות ולא מרשים לעצמנו. דבר זה מעורר אצלנו שיפוט כלפיו, שיפוט כלפי עצמנו, כעס ולעיתים גם תגובה לא נעימה.


אנו חיים בעולם מלא ברעשים, מוסיקה, מטוסים, מכוניות ומשאיות, רכבות, ילדים צועקים, תינוקות בוכים, שכנים רבים, מכסחת דשא, מפוח, רעש בנייה ועוד.

אם כל רעש ואפילו רק רעש מסויים מאלה שציינתי מפריע לנו, החיים שלנו יהיו מלאי הפרעות כיוון שכל הרעשים שציינתי נמצאים סביבנו במרחב המחייה רוב הזמן.

ייתכן וחיים על אי בודד בלב ים יתנו פתרון.

אך האם זה הפתרון המתאים?

דרך תרגול ומודעות, ניתן ללמוד לחיות עם כל מה שמפריע לנו ובמיוחד עם רעש.


לשקט מוחלט ונצחי עוד נגיע יום אחד.

אך האם אנו באמת מעוניינים לחיות בעולם שיש בו שקט מוחלט?

ובנתיים הפתרון הזול והפשוט הוא אטמי אוזניים.

אטמי אוזניים לא מפסיקים שום רעש מלהתקיים אלא מסייעים בהפחתתו.

זה נכון כמעט לכל דבר המפריע לנו בחיים.

ככל שלא מדובר בליקוי פיזי, שינוי הרגלי חשיבה בהחלט יכול לסייע בתהליך ההתמודדות.

12 צפיות0 תגובות
  • המלווה לאושר - פייסבוק

| אורנית/רמת גן

|

   © 2021 רון פינדלינג