קצת עליי
אני רון, נשוי, אב לשלושה ואופטימי במקצועי.
נולדתי ב-27 במאי 1960, גדלתי בירושלים, והתחנכתי ע"י הוריי היקרים ז"ל בנוסף לעוד מספר מוסדות שעזרו בעיצוב האישיות שלי. את הסמכתי כקואצ'ר קיבלתי ממכללת ICCM.
תמיד האמנתי שהוריי חיברו אותי בלידתי למצבר בלתי נראה שטוען באנרגיות ומצב רוח מרומם.
לשאול אותם אם זה נכון כבר איני יכול, אך אשמח להעביר מהשמחה והאנרגיות לכל מי שחפץ.
פעם מישהו אמר לי שאני אופטימי עד כדי נאיבי.
נכון, חיי טובים ומאושרים אך לא תמיד היו כאלה.
כאשר הייתי בן 4, הוריי התגרשו כיוון שלא יכלו לסבול זה את זה.
כאשר הייתי בן 9, התפרצה אצלי מחלת עור קשה ונדירה שמלבד סבל פיזי, התלווה אליה סבל נפשי, והייתי בטוח שסוף העולם הגיע.
בגיל 11, עת עסקתי בפעילות התנדבותית במהלך החופש הגדול, ראשי החל לכאוב ועד מהרה החלו הקאות, ראיה כפולה ושיתוק בחצי גוף.
לאחר חצי שנה של אשפוזים, אין ספור בדיקות קשות ואבחנה שלפיה אני סובל מגידול במוח, החל לפתע אותו גידול לסגת והחלמתי.
הרופאים הסבירו שכנראה הייתה זאת בצקת שנספגה ולא גידול אך את זה אמרו לאחר שהכינו את משפחתי לגרוע מכל.
במהלך שירותי הצבאי, התחלתי לסבול מכאבים עזים ברגל השמאלית ולאחר סדרת בדיקות הוחלט על ניתוח לכריתת גידול שפיר מפרק הירך שכנראה הוא הגורם לכאבים.
לאחר ניתוח כושל בו חלק מהגידול נישאר בירך, ולאחר שלושה חודשים בהם נעזרתי בקביים, חזרתי לצבא על מנת לסיים את השירות.
זאת תחת כאבים ונטילת שלושה כדורי אופטלגין ביום למשך חמש שנים עד היום בו הסכמתי לעבור ניתוח נוסף שהוכתר כהצלחה ושחרר אותי מהכדורים והכאבים.
את הוריי ז"ל סעדתי במשך שש שנים, שלוש שנים כל אחד. ישבתי לידם מדי יום וראיתי איך אט אט הם קמלים תוך סבל נוראי עד הסוף הגואל.
בכל פעם שנאלצתי להתמודד עם קושי, גייסתי כוחות שעד לאותו הרגע לא ידעתי שקיימים בי ולאחר שהתגברתי, הרגשתי חזק מאי פעם.
כמו כן, חוויתי קשרים זוגיים שהסתיימו בפרידות מלוות במפח נפש עד שהכרתי את אשתי אהובת לבי וחברתי הטובה ביותר, ויחדיו יצרנו שלושה ילדים מופלאים.
בדרכי, הבנתי שאין טוב בלי רע, אין יפה בלי מכוער, אין אושר בלי עצב, אין חום בלי קור, אין קל בלי קשה ואין הצלחה בלי כישלון.
אני אוהב מאוד את מה שיש ומאמין שללא ההתמודדויות שנדרשתי להן חיי היו נראים אחרת.
את רוב חיי הבוגרים העברתי בעולם הניהול הפיננסי ובשנת 2016, החלטתי לעבור לעולם האימון מתוך תשוקה עזה לעזור לאנשים ככל שביכולתי.
אני מודה בכל יום על האפשרות שניתנה בידי, מודה למשפחתי היקרה על התרומה בשימור האנרגיה והשמחה שמניעים אותי, ומודה בעיקר למתאמנים היקרים שלי על ההזדמנות שהם נותנים לי לשפר במקצת את איכות חייהם.
