דאגה, פחד וחרדה

רגשות טבעיים הקיימים בנו ומעת לעת מתעוררים.

פחד - פחד מידתי הוא רגש שהתפתח במהלך חיינו.
לפעמים דרך החינוך שהקנו לנו הורינו ולפעמים כתוצאה מחוויות שחווינו.
לדוגמא: רדף אחרינו כלב תוך כדי נביחות - יש סיכוי שנפתח פחד מכלבים וכאשר נפגוש כלב נימנע מלהתקרב.
ההורים לימדו אותנו שאש מסוכנת ויש להיזהר ממנה או שאריה טורף ולכן אסור להתקרב אליו, וזה נכון ונועד לשמור עלינו.

פחד מאוזן והגיוני שנועד לשמור עלינו הוא חיובי.
פחד לא הגיוני הוא פחד שמשתק אותנו ומונע מאיתנו התנסויות ובכך מעכב את היתפתחותנו.
לרוב, הוא פחד שניטע בנו ע"י מי שניסה לגונן עלינו מפני פחדיו שלו ללא קשר לאירוע זה או אחר. כאשר אין כלל פחד, זהו מצב מסוכן בו אדם מסתכן בקיפוח חייו.

חרדה - מצב פיזיולוגי פסיכולוגי.
האדם החרד אינו מסוגל לתפקד כיוון שכל כולו ממוקד בחרדה, התופעות המלוות חרדה הן שונות וביניהן עליה בקצב הלב, הזעה, בכי, צרחות וביטויי מצוקה נוספים.
החרד יזדקק לטיפול פסיכולוגי ולעיתים אף לתרופות.
מכל מקום, בחרדה יש לטפל, אחרת היא פוגמת באורחות חיינו.

דאגה - רגש טבעי אך לא הגיוני.
דאגה אינה מניעה לפעולה שיכולה לסייע למניעת האירוע שמפניו אנו דואגים.
הדאגה נבנית על סיפור שאנו מספרים לעצמנו שייתכן וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.
אם יש לנו בעיה שניתנת לפיתרון אז יש לצאת ולפעול לפותרה.
לשבת ולדאוג לא מסייע לפתרון הבעיה.
אם צצה בעיה שאנו יודעים בוודאות שאין לה פיתרון אז לשם מה לדאוג?
איך ולמה זה מסייע?
אדם אופטימי עוסק בפתרונות ואילו אדם פסימי יושב ודואג.

בהרצאתי אני מדבר על שלושתם ועל הקשר בין אימון לטיפול בהם.