כעסים ויחסים
במהלך חיי, בכל פעם שהייתי נוכח בריב או בסיטואציה בה אדם כועס, הרגשתי רצון לפשר ולהרגיע.
לעיתים היה לי קשה להבין איך אנשים מחבלים בהרגשה שלהם ושל אחרים וכל זאת כתוצאה מפרשנות שלילית לאירוע או משפט שאדם אמר.
בהרצאתי על כעסים ויחסים אני מדבר בין השאר על היכולת שלנו לתרגל שליטה על הרגש דרך פרשנות חומלת ונדיבה.
כאשר אנו כועסים אנו מעניקים את השליטה על הרגש שלנו לאחרים.
כעס הוא רגש טבעי הקיים בכולם ויחד עם זאת ניתן ללמוד לשלוט בו ובכך לשפר את הרגשתנו ואת היחסים עם הסובבים.
ניקח לדוגמא את מערכת היחסים הראשונה שאנו חווים - בינינו לבין הורינו.
אם היא בריאה, יציבה ושופעת באהבה, סביר להניח שנגדל להיות אנשים רגועים שלווים ובעלי ביטחון עצמי.
אך מה קורה כאשר אדם גדל בבית בו חסרה אהבה, חסרה חמלה ובמקום להעצים אותו מתעללים בו נפשית ולפעמים גם פיזית? הייתכן שיגדל להיות פחות חייכן ופחות נעים הליכות?
אם כאשר ניתקל באדם כזה, מיד נחשוב שייתכן כי בילדותו סבל מחוסרים ובמקום לכעוס עליו ולהיתעמת איתו, נחמול עליו. יש סיכוי שנמנע מעצמנו רגשות שליליים ואולי אף נצליח להעלות חיוך על פניו, לשפר את הרגשתו ולהשפיע על האווירה הכללית.
איננו יכולים לשנות אנשים אך אם ניקח אחריות על הובלה של שינוי בעצמנו ונדע לקבל אנשים כפי שהם, נחמול ונהיה נדיבים בפרשנות שאנו נותנים להתנהגויות של אחרים, יש סיכוי שנשפר את הרגשתנו ואת סביבתנו.
זהו חלק בלתי נפרד מה"אני מאמין" שלי וכמו כן, מתהליך האימון לחיים שאני מעביר.