שליטה בכעסים

כעס כלפי אדם או סיטואציה נובע בראש ובראשונה מתוך פרשנות לסיטואציה, לדברים שנאמרו או מעשים שנעשו.

הסיפור שאנו מספרים לעצמנו הוא זה שיוצר את הכעס.

כעס הוא תוצאה של חוסר אונים וחוסר בכלים/מודעות, ומופעל באופן אוטומטי.

כאשר אנו במודעות ומסוגלים לנתח את הסיטואציה, באופן טבעי, הניתוח מייצר השהייה בתגובה

וכתוצאה מכך, נוצרות רגיעה והכלה של הסיטואציה.

מה עושים כשכועסים?

נסו לחשוב על סיטואציה שחזרה על עצמה מספר פעמים ובכל פעם הגבתם בשונה.

פעם צחקתם, פעם התעצבנתם ופעם הייתם אדישים.

אם תמצאו בזיכרונכם סיטואציה כזאת ותוכלו לשחזר את מצבכם הנפשי בכל אחד מהפעמים, תבינו מיד שרק לו יש השפעה ישירה על הרגש שהופעל ועל התגובה.

עייפות מעלה את הרגישות ולכן כאשר אתם עייפים אתם פחות סבלנים ולעיתים מגיבים בחוסר סבלנות.

כאשר אתם במתח, התגובות שלכם יהיו בהתאם וכאשר אתם נינוחים, אולי תהיו אדישים או אף תצחקו לנוכח סיטואציה שבמצב אחר גרמה לכם להתעצבן.

כאשר אדם כועס או צועק, זה מעיד כי נמצא במצוקה וחוסר אונים.

הכעס המתפרץ הוא תוצאה של כעס אגור ויש לברר מה הפרשנות שלי לאירוע, מאיזה מקום באה, על מה זה לוחץ לי ומשם לנסות לשלוט בתגובה.

כלומר - אם רעש מסוים מעלה בי הרגשה לא נעימה שגורמת לי לכעוס ולהגיב בהתאם, מה היה ברעש הזה שהפריע לי?

בהמשך, עליי לשאול את עצמי אם רעש זהה, בהזדמנות אחרת, במצב רוח אחר, עורר את אותה התגובה או אחרת.

אם התגובה הייתה אחרת, עליי לברר מה הסיבה שהפעם זה מפריע לי.

עצם הבירור מעלה תשובות מהתת מודע ומפלס הכעס יורד.

עלינו להבין שהסיבה לכעס תמיד נעוצה במצבנו ללא קשר לאירוע וכך גם כאשר מדובר באחרים.

כאשר מישהו כועס עליי זה קשור בו ולא בשום אופן בי.

וכאשר מתרגלים שליטה בכעס והבנת מקורו, נכנסת שלווה תוך זמן לא רב ומתחיל להיות די מסובך לעצבן אותנו.

פעמים רבות נגלה שכאשר אנו כועסים אנו בעצם כועסים על עצמנו.

לדוגמה, על טעות שכביכול עשינו או על טעות בבחירת מילים שגרמה לאחר להיעלב.

יש להבין שאין באמת טעויות ומה שעשינו או אמרנו היה בדיוק הדבר הנכון עבורנו באותו הרגע.

המחשבה שזאת הייתה טעות נעוצה בחוכמה בדיעבד.

כרגע, נראה לי שטעיתי אך בזמן מעשה, הוא לא היה נראה כטעות.

מכאן שהלקאה עצמית או כעס על עצמי אינם במקומם.

לכעס על אירוע מהעבר אין ערך כיוון שבשום מקרה איננו יכולים לשנות את העבר.

במקום כעס, אנו יכולים לבחור בהודיה על המקרה שאירע, ועל כך שסייע לחוכמה בדיעבד ללמוד ממנו ולהימנע ממנו בעתיד.

כל אלה ועוד, הם ויכוחים פנימיים מתסכלים ומכאיבים אשר אין להם כל קשר לנעשה או לנאמר אלא לסיפור שאנו מספרים לעצמנו.

כאשר נגייס חמלה ונדיבות לסיפור שאנו מספרים לעצמנו ונוותר על השיפוטיות שלרוב היא נוקשה, אז נוכל לסלוח ביתר קלות לעצמנו ולאחרים, ולכעוס הרבה פחות.