למה עשית את זה?!
למה אמרת את זה?!
שאלות כאלה הן חסרות ערך ומייצרות תחושה לא טובה אצל שני הצדדים.
אין בכוחן לשנות מאומה והן רק מבטאות תחושת עליונות של השואל כלפי הנשאל שאמור לספק הסברים.
הנשאל מצידו מרגיש נזוף ולעיתים יסתגר או יתקוף.
כך או כך, התוצאה אינה חיובית.
זרימה עם הקיים ללא נסיונות להבין מה הסיבה,
קבלת אנשים כפי שהם מבלי לנסות לשנותם,
הבנה שאנו לא אנשים יותר טובים מאחרים,
כל אלו תאוריות מקסימות אך כיצד ניתן לעשות זאת באמת?
כדי שזה יקרה, אנו צריכים לעבוד על שינוי ההרגלים שלנו ושיפור מתמיד של היכולות הקוגנטיביות.
ברוב היום, אנו עסוקים בשיפור המראה, ברדיפה אחר רכוש, בנסיונות להצליח להרוויח יותר ולהוכיח לאחרים, וכל אלה מתוך תקווה ואמונה שאנו רודפים אחרי האושר הנכסף.
אך בתוכנו, אנו לא שבעי רצון וממשיכים ברדיפה כאשר איננו יודעים היכן האושר טמון.
האם מערכות יחסים בריאות הם אושר?
האם רוגע, שלווה והודיה על הקיים בחיינו הם אושר?
מהי הצלחה?
מה באמת יגרום לי להרגיש שאני לא צריך יותר כלום כדי להרגיש מאושר?
האם ניתן להיות מאושר מתוך הבנה שיש משמעות לחיי ויש בי את הכוח לתת ערך לאחרים?
כאשר אנו לומדים להתמקד בחיובי שבחיינו דרך תרגול, אנו מתחילים עם הזמן לראות יותר חיובי ופחות שלילי עד אשר התרגול הופך להרגל חדש בחיינו.
גם בעיתות משבר או אתגרים שאנו נדרשים לעמוד בפניהם, תמיד אפשר לחפש את החיובי ולשאול את השאלות שיעזרו לנו להפיק תועלת מהמצב.
במקום "נמאס לי", נחפש ונמצא פתרונות.
אין לנו שליטה על התוצאה אך עשייה מתוך אמונה שנצליח היא הצלחה בפני עצמה.
כמו כל שריר בגוף, גם ובעיקר המוח זקוק לתרגול כדי להתפתח ולאפשר לנו לראות את החיובי ובכך להגיע אל האושר שלנו.