האם ההחלטות שאנו מקבלים בחיינו הן החלטות שכלתניות או שהן כולן מבוססות על הרגש?
ישנן החלטות כבדות משקל כקלות שאנו מקבלים במהלך חיינו ושאת תוצאותיהן של כולן נדע לאחר מעשה.
אין לאף אחד מאיתנו אפשרות לדעת בוודאות מוחלטת איזו תוצאה תהיה להחלטה שאנו מקבלים.
אנו יכולים לבסס החלטה על נסיון עבר, על חישובים כאלה ואחרים, על לוגיקה, ולמרות זאת אין כל בטוחה כי תוצאה של שתי החלטות שנתקבלו באותו עניין תהיה זהה מאחר והזמן של קבלת ההחלטות אינו זהה, ותוצאה של ההחלטה שעל בסיסה קיבלנו החלטה נוספת זהה כבר ידועה ושל השנייה עדיין לא.
אתן דוגמא בנאלית.
החלטתי לחצות את הכביש לצידו השני. עשיתי זאת פעמים רבות בעבר.
חציתי במעבר חציה ברמזור ירוק ופעלתי לפי הכללים, ההגיון, והתוצאה שהתקבלה באין ספור פעמים בהם חציתי בעבר וקיבלתי תוצאה רצויה.
אך האם יש וודאות שלמרות שלקחתי שיקולים מושכלים ומבוססי עבר, בבואי לחצות לא יגיח רכב במהירות, יפגע בי והתוצאה תהיה שונה לחלוטין?
כאשר אני מבסס את החלטותיי על נתוני עבר, הם לא בהכרח ישרתו אותי כפי ששירתו בעבר.
ועל כן, הדבר היחיד שמנחה אותי לפעול הוא ההרגשה.
הרגשה שאם אפעל כבעבר אשיג תוצאה כבעבר.
ההרגשה היא כל דבר שאנו מרגישים, לא יודעים בוודאות ולא יכולים לדעת בוודאות.
כאשר אנו עומדים לפני קבלת החלטה על קניית רכב, אנו אוספים נתונים על רכבים שתקציבנו מאפשר לנו לקנות.
בודקים נתונים כגון: ביצועים, עלות תחזוקה, צבעים שקיימים במלאי, מראה חיצוני של הרכב וכו',
ולבסוף בוחרים וקונים.
מה שמכריע את ההחלטה איזה רכב לקנות הוא הרגש.
איזה צבע אני אוהב, איזה עיצוב אני אוהב, איזה גודל מתאים למשפחתי, באיזה רכב מבין אלה שבחנתי הרגשתי הכי נוח ובטוח ובסוף מחליטים.
אוהב, מתאים לי, הרגשתי בנוח ובטוח, אלה כולם רגשות.
דוגמת הרכב היא רק דוגמא אחת מיני רבות של החלטות אותן אנו מקבלים במהלך חיינו.
אם מדובר בזוגיות, בקניית בית, בקניית בגד, בהחלטה על שינוי תעסוקתי וכדומה, תמיד מה שמנחה אותנו הוא הרגש ולעולם לא השכל.
ההיגיון מסייע להקטין סיכונים אך בסופו של יום ההחלטות הן רגשיות.
קבלת החלטות שתוצאותיהן חיוביות תורמות להעלאת הביטחון ומקנות תחושה שאני יודע לקבל החלטות שמובילות להצלחות.
יחד עם זאת, החלטה שתוצאותיה היו שונות מהרצוי גורמת לעיתים להרגיש שעשינו טעות.
לצרוב בנו תחושת כשלון שהשלכותיה הרות אסון בכל הנוגע ליכולת קבלת החלטות בעתיד וזאת מתוך הימנעות מחזרה על החוויה שחשנו מאותה תוצאה לא רצויה.
רצוי להבין שכפי שהתוצאה שהתקבלה היא לא בגלל טעות בהחלטה ולרוב אינה קשורה אלינו או להחלטה שקיבלנו, בדיוק כפי שאין לנו דרך לצפות שיגיח רכב ויפגע בי בעוברי במעבר חציה באור ירוק.
מכאן שאין בעצם טעויות.
בעת קבלת ההחלטה היה נראה לנו שזאת ההחלטה הנכונה ולכן התוצאה הלא רצויה היא לא טעות החלטה אלא לרוב אינה תלוייה בנו.
יש לנו נטייה להלקות את עצמנו, לכעוס על עצמנו כאשר תוצאה לא רצויה התקבלה או שאנשים בסביבתנו מבקרים אותנו על החלטות שקיבלנו ואשר ניראות להם לא הגיוניות.
אך עלינו להבין שכאשר הרגש הוא זה שמנהל אותנו בקבלת החלטה, לאיש מלבדנו לא יכול להיות מושג מה עמד בבסיס ההחלטה.
לעיתים אנו רוצים לפצות את עצמנו על הרגשה כללית ירודה ועושים רכישה שגורמת לנו לשפר את ההרגשה, רכישה לא רציונלית שאולי בדיעבד מצטערים עליה אך באותו רגע שיפרה את מצב רוחנו.
איש לא יבין זאת ורבים ירשו לעצמם לשפוט, אך רק אנו יודעים מה הסיבה שקיבלנו החלטה כזאת ומה היא תרמה להרגשתנו.
חוסר ביטחון הוא זה שמקשה עלינו את ההתמודדות עם החלטות שתוצאותיהן היו לא רצויות.
מה יחשבו עליי, מה יגידו עליי, אולי יכעסו עליי, אני אתפס כטמבל שעושה שטויות ועוד.
כאשר הביטחון העצמי גם כך לא גבוה, די בתוצאה לא רצויה כדי לפגוע בו ולהחלישו עוד.
לא משנה איזו החלטה נקבל ומה יהיו תוצאותיה, תמיד יהיה מישהו שזה לא יראה לו ויבחר לבקר או לשפוט.
ככל שנעז להחליט יותר ולפעול על פי ההחלטות, אנו מגדילים את הסיכוי להשיג תוצאה רצויה.
בעוד שהימנעות מקבלת החלטות מתוך פחד מתוצאה לא רצויה משאיר אותנו בביטחון מלא עם סיכוי של 100% ללא תוצאה כלל. כלומר כישלון.